מהי חמישיית העשור בכדורסל האירופי?

* החמישיה אינה מורכבת מחמשת השחקנים שנכנסו לדירוג שחקן העשור במטרה לתת כבוד למי שלא נכנס

"איש העכביש" הוא השחקן הכי חשוב במכונה של ז'ליקו אוברדוביץ' בפנאתינייקוס. הוא גם מכונה "התמנון", ולא משנה איזה כינוי תעדיפו, את הפואנטה כבר הבנתם. מאז שהגיע לאתונה בעונת 2004/05, הוא נבחר באופן קבוע, מדי שנה, לשחקן ההגנה של אירופה. הוא השחקן שהופך את ההגנה של פאו מטובה למצוינת, וזה שמעניק לה פיתרון יצירתי בשני צדי המגרש, בזכות יכולתו לשמור, לקלוע, למסור ולשחק כגארד או סמול פוורורד. מאז שדיאמנטידיס (1.96 מ', 29) לבש ירוק קבוצתו העפילה לארבעה מעמדי גמר רצופים, וזכתה בשני גביעי יורוליג, כשב-2007 הוא נבחר ל-MVP של הפיינל פור ולחמישיית השנה באירופה. דיאמנטידיס הוא אי של יציבות נדירה, וזה הרי מה שמבדיל בין סתם שחקנים טובים לכוכבים גדולים. בחמש עונותיו בפאו עד כה רשם ממוצע נקודות שנע בין 8.1 ל-8.9, ושיפר את האחוזים מהשלוש מ-35.8% ב-2005 ל-53.85 בעונה שעברה. דיאמנטידיס מנצל עד תום את היותו שמאלי, יודע לשחרר מהר את הכדור לקליעה, מנצל את כוחו והאתלטיות שלו לעשות פוסט-אפ על גארדים יריבים ובעל יכולת קבלת החלטות טובה. גם במדים הלאומיים עשה חיל, וסייע ליוון לזכות ביורובאסקט 2005 ובסגנות אליפות העולם 2006. ב-2008 זכה בתואר ה-MVP של הליגה היוונית. סגנון משחקו אינו נוצץ כמו זה של כוכבים רבים ששיחקו ומשחקים בפנאתינייקוס, אבל היעילות, האמינות, היציבות, הנחישות והכישרון הפכו אותו לשחקן הכי חשוב שלה בחלק השני של העשור.

הוא מסוגל לעשות הכל על המגרש, ממסירה או חדירה, דרך קליעה וריבאונד ושמירה בשתי עמדות הגארד. יש לו קליעה מצוינת בתנועה ויכולת סיום שאין לרבים ביבשת. יכולתו לקלוע מכל טווח, לסדר לעצמו מצב קליעה, לחטוף ולהוביל מתפרצת, ולעשות ככל העולה על רוחו במגרש, מקנים לו מקום בטוח בחמישייה. שיחק לראשונה בברצלונה כשהיה בגיל 17, והתפתח לשחקן מגוון מאוד, שיחד עם בודירוגה ופוצ'קה הוביל את הקבוצה לזכייה היסטורית ביורוליג ב-2003, שנה בה בארסה השיגה טרבל. נבחר לחמישייה הראשונה של היורוליג בשנים 2006, 2007 ו-2009. בעשור זה זכה עם ברצלונה בארבע אליפויות, שלושה גביעים ושני גביעי סופר קאפ ספרדי. נבארו הוא אחד השחקנים המובילים בסגל הזהב של נבחרת ספרד, וזכה עמה באליפות העולם 2006 ובאליפות אירופה 2009, וכן פעמיים בתואר סגנית אלופת אירופה (2003, 2007) ובמדליית כסף באולימפיאדת בייג'ינג 2008. ברצלונה שילמה עבורו 14 מיליון יורו לחמש שנים, כדי שיעזוב את ה-NBA ויחזור הביתה. וכשלבש שוב את מדי הבלאוגראדה בעונה שעברה, הוא הוביל את הסגל במספר דקות, קלע הכי הרבה ביחס לשאר השחקנים, הוביל באחוזי הקליעה וסיים את 2009 כ-MVP של היורוליג. הסמל של ברצלונה בעשור האחרון ובתחילת העשור החדש, הוא הגארד המודרני בהתגלמותו.

בואו נשחק משחק קטן: אם הייתם בעלים של קבוצה, איזה סמול פורוורד הייתם רוצים שיפתח בחמישייה שלכם - וירטואוז הקופץ לשמיים, שאפשר יהיה למכור אותו מהר וביוקר, או אחד אפרפר מעט, יעיל וקבוצתי יותר, אך כזה שסוחב עליו את הקבוצה? קבוצות קטנות מעדיפות את המנתרים מציתי הדמיון, קבוצות גדולות לוקחות את שישקאוסקאס. עד שנת 2004 כיכב הליטאי בריטאס וילנה הצנועה, מה שמנע ממנו להשיג תארים משמעותיים ביבשת. לשישקאוסקאס (1.98 מ', 31) קליעה מצוינת מכל הטווחים, יכולת חדירה וכוח שמאפשר לו לקחת שחקנים לפוסט-אפ. בימיו בריטאס, עמה זכה בשתי אליפויות, הוכיח גם יכולת מסירה, אולם בשנים האחרונות משמש בעיקר כמסיים בהתקפת קבוצותיו. זכה עם נבחרתו ליטא ביורובאסקט 2003. המעבר לבנטון טרביזו ב-2004/05 העביר אותו לצמרת היורוליג, ובקבוצה האיטלקית זכה בגביע (2005) ואליפות (2006). מאז, הפך לסמול פורוורד המבוקש ביבשת. בשתי עונותיו בבנטון קלע ממוצע של 42 אחוז לשלוש, וב-2006/07 חתם על חוזה יקר לשלוש שנים בפנאתינייקוס וסייע לה לזכות ביורוליג ובאליפות יוון באותה עונה. בגמר היורוליג הראה יכולת שיא עם 20 נקודות ו-5 אסיסטים, שהבטיחו לאוברדוביץ' עוד גביע. בקיץ 2007 נבחר גם לחמישיית היורובאסקט. בחוזהו בפאו עוגן סעיף יציאה בסך של כמיליון יורו, בו עשתה צסק"א שימוש מפתיע, וחטפה את שישקאוסקאס כעבור עונה אחת בלבד בירוק. זה השתלם לרוסים ובגדול. בעונת 2007/08 שישקאוסקאס הפציץ ב-48 אחוז לשלוש, והוליך את צסק"א לזכייה ביורוליג, כשהוא נבחר לחמישיית העונה באירופה ול-MVP של היורוליג. זכה בשתי אליפויות רוסיה עם צסק"א והעונה הוא הקלע המוביל שלה בצוותא עם לנגדון, כשהוא מפציץ 55 אחוז מהשלוש. הזריזות שלו והצעד הראשון המהיר מאפשרים לו לקלוע מול כל שחקן ולעצור כל שחקן, וקור רוחו מקו העונשין (92.3 אחוז מהקו העונה הזאת) הופכים אותו לנשק יעיל במשחקים צמודים. ולמרות שסגנון משחקו אינו מלהיב או רהבתני, הוא השחקן שיגרום לכם לקפוץ לשמיים בזכות הניצחון שהושג.

מספר 4 מודרני, המתנשא לגובה של 2.05 מ' ויכול לקלוע מכל טווח באחוזים מצוינים, להוביל כדור, לסיים מתפרצות, להוריד ריבאונדים ולבצע פוסט-אפ בצבע. הסלובני החל את דרכו בנובו-מסטו, עמה לקח אליפות ב-2000, והצטרף ב-2000/01 לוירטוס בולוניה עמה זכה בגביע יורוליג אוליפות איטליה באותה עונה. בהמשך דרכו הפך לבורג מרכזי ושחקן חמישייה בוירטוס של מסינה וגמל למאמנו ביכולת מצוינת משני צדי המגרש, וב-23 נקודות ו-6 כדורים חוזרים בהפסד בגמר היורוליג לפאו ב-2002. ב-2003/04 הצטרף ליריבה העירונית פורטיטודו בולוניה והובס בגמר היורליג על ידי מכבי, אך בעונה שלאחר מכן לקח עוד אליפות איטליה. ב-2005/06 מאמנו בעבר, מסינה, עבר לצסק"א מוסקבה, ולקח איתו את סמודיש, שהפך לשחקן מפתח בשורות הרוסים וביצע קפיצת מדרגה מקצועית ביכולתו. בכל ארבע עונותיו האחרונות במוסקבה שמר על ממוצע נקודות דו ספרתי ולא ירד מתחת ל-38 אחוזים מחוץ לקשת, כשהוא הופך לבורג מרכזי במכונה הרוסית. הקליעה של סמודיש מקשה על ההגנות להתמודד מולו, שכן הוא יודע להעניש על ידי חדירה פנימה או קליעה בצבע, והעובדה שאינו נרתע ממגע פיזי, יחד עם יכולתו הטובה מהעונשין, הפכה אותו ב-2007 למסחטת עבירות. זכה עם צסק"א בשתי אליפויות יורוליג (2006, 2008) מתוך ארבעה משחקי גמר אליהם העפיל במדיה, ובנוסף, בארבע אליפויות רוסיה. אין הרבה שחקנים ביבשת שיש להם גם גוף גבוה וגם איי.קיו גבוה, וסמודיש הוא אחד שכזה. מי שראה אותו שומר על נוביצקי וקולע מעליו ביורובאסקט 2007, מבין שהיה אפשר למצוא לו מקום גם בליגה הטובה בעולם. בגיל 30, הוא כנראה יישאר איתנו, והרווח כולו של הכדורסל האירופאי.

לאורך כל הקריירה תופקד כפאוור-פורוורד, אבל גילו המתקדם (32) והפציעה ממנה הוא סובל מעבירים אותו לעמדה 5. אחרי דשדוש בשרלרואה וביילה, באטיסט רשם עונה לא רעה במדי ממפיס (2002/03) וצד את עינו של אוברדוביץ. מאז 2003/04 "החיה", כפי שהוא מכונה, בצבע של פנאתינייקוס, והאוהדים היוונים מאוהבים בגורילה האמריקאית שלהם. בחמש השנים האחרונות רשם ממוצע דו ספרתי ביורוליג (עם ממוצע של 66 אחוז ל-2 בארבע העונות האחרונות), וסייע לפאו לזכות בשש אליפויות יוון רצופות ובארבע דאבלים. זכה בשני גביעי יורוליג (2007, 2009). אם תשאלו מאמן, כל מאמן, מה הוא היה הכי רוצה לקבל משחקניו מעבר לנקודות, אסיסטים או ריבאונדים, הוא היה עונה במילה אחת: יציבות. מייק באטיסט הוא אתלט אדיר, לוחם נחוש ושחקן הגנה גדול, אבל מעבר לכל זה, הוא שחקן שעולה מדי ערב, נותן תפוקה קבועה, משתלב במארג הקבוצתי, וכשחקן נטול-אגו, מסייע לקבוצתו להשיג ניצחונות שמובילים להישגים.