החמישיה הטובה
1. קן צרעות. בניגוד לקונוטציה של השם, האזכור של ההורנטס כאן הוא חיובי לחלוטין. מה שכן, מבחינת שאר הקבוצות בליגה, לשחק בניו אורלינס השנה זה קצת כמו להרגיש בקן צרעות, והאמת שגם לארח את החבורה הלוהטת הזו זה לא תענוג גדול. קחו לדוגמא את הספרס, שספגו בבית הפסד של 24 נקודות הפרש, במשחק שהעלה רשמית את ההורנטס למקום הראשון במערב. עם תשעה ניצחונות רצופים, המקום הראשון הוא רק חותמת רשמית ליכולת יציבה וטובה לאורך העונה כולה, ופשוט אי אפשר להמר כרגע עד כמה רחוק יכולה הקבוצה הזו ללכת. כל הכלים הנכונים שם, החל מן הרכז הטוב בליגה (כריס פול), דרך צוות מסייע ברמה גבוהה ביותר (פז'ה סטויאקוביץ', דיוויד ווסט) ועד סנטר מצוין אשר מקשה על כל שחקן גדול בליגה (טייסון צ'נדלר).
2. קליבלנד רוקס. לאט ובשקט, הקאבס מקליבלנד בנו את עצמם מחדש כאחת הקבוצות הקשוחות בליגה. אחרי פתיחת עונה מהוססת, בלשון המעטה, לברון והחברים שוב נלחמים מול כל קבוצה ובכל מקום והם כבר יציבים כסלע במקום השני בבית המרכזי, ובמקום הרביעי בסך הכל במזרח. לברון ג'יימס עדיין עושה בשביל הקבוצה הזו הכל, כמו בהצגות מול הלייקרס, בלוס אנג'לס, משחק בו קלע 41 נקודות, או מול ממפיס, שם קלע 51, אבל מעבר לנקודות, הוא גם מצליח לחבר סביבו את שאר הצוות המסייע, וכולם נהנים. הקאבס עם עשרה ניצחונות מאחד עשר המשחקים האחרונים, וכנראה שהקבוצה האפורה משהו הזו שוב תהיה פקטור ממשי גם בפלייאוף של השנה.
3. בחזרה לעתיד. יוטה ויוסטון הן שתי קבוצות אשר צפו להן גדולות בתחילת השנה, אך במחצית הראשונה של העונה די אכזבו ועדיין אינן מדורגות כלל במקומות המקנים כרטיס לפלייאוף. אלא שבתקופה האחרונה שתי הקבוצות מתחממות, מאפסות כוונות ונראות יותר ויותר טוב. שני רצפים של ניצחונות מצד שתי הקבוצות נקטעו רק בשל משחק ישיר ביניהן, אותו ניצחו הג'אז, אבל כך או כך די ברורה המגמה, ולאט לאט אפשר לומר בביטחון הולך וגובר כי התחזית המקורית לא תשתנה, ושתי הקבוצות יהיו גם יהיו בארץ המובטחת של הפלייאוף.
4. מעז יוצא מתוק. פציעת הצוואר של טי. ג'י. פורד היא נושא כאוב ועצוב, אבל דבר אחד טוב יצא ממנה בכל זאת: העולם רואה בשבועות האחרונים את חוזה קלדרון בשיאו, משחק ברמת אול סטאר, לא פחות. למרות הפציעה של פורד, הראפטורס לא עצרו את התוכניות לעונה הנוכחית וקלדרון לוקח אותם בביטחון ובהצלחה כל הדרך אל הפלייאוף מבלי להביט אחורה. עם שמונה ניצחונות באחד עשר המשחקים האחרונים נראה שטורונטו חוזרת להיות הקבוצה שאף אחד לא רוצה לפגוש בסיבוב הראשון, ואם פורד יחזור לשחק, ובכושר טוב, אולי טורונטו תדע לשלב בין הכוחות ולמנף את הכישרון העצום בעמדת הגארד כדי גם, סוף סוף, לעבור שלב (לפחות).
5. על האש. בפינת "על האש" השבוע שני שחקנים שהעלו את רמת המשחק שלהם באופן משמעותי לאחרונה ועוזרים לקבוצות שלהם להיראות מצויין. קארון באטלר עושה בוושינגטון כל מה שאפשר כדי להשאיר לקבוצה סיכוי לפלייאוף גם בלי גילברט ארינאס הפצוע לזמן ממושך. וושינגטון במקום השישי במזרח, עם שמונה ניצחונות מ-12 המשחקים האחרונים, ורוב המחמאות מגיעות לבאטלר, אשר למשחק האול אראונד הנפלא שלו (מוליך את רשימת שחקני וושינגטון העונה בחמש קטגוריות שונות) הוסיף השנה גם את אלמנט הקליעה משלוש, והפך לאחד מן הכלים ההתקפיים הטובים בליגה. בארון דייויס, השחקן השני בפינה, נראה בתקופה האחרונה נפלא במיוחד, אפילו ביחס לעצמו, ורושם עונה ענקית. אחרי טריפל דאבל מול מי שרגיל לטריפל דאבלים, בניו ג'רסי, ועם תצוגות כדורסל מדהימות כמו משחק של 40 נקודות בשיקגו, בארון עוזר ללוחמים לשמור על חלום הפלייאוף שלהם, ונותן לאוהדים משהו מיוחד לחזות בו ולשלם עליו כרטיס.
החמישיה הרעה
1. טנקינג, טנק יו. מיאמי כבר הוזכרה בצד השלילי של הטור פעם או פעמיים השנה, ולא הוזכרה יותר פעמים פשוט על מנת לא להעמיס. אבל בשבועיים האחרונים מיאמי פשוט הולכת מדחי אל דחי, ומבזה את אוהדיה ערב אחר ערב. עם דווין וויד בהרכב, וביכולת טובה למרות מספר רב של פציעות, מיאמי הצליחה אמנם לנצח, אבל לא לפני שהיא רשמה 15 הפסדים רצופים, רצף ההפסדים הארוך בקריירה המפוארת של פט ריילי, אשר נקטע רק מול הנמושות מאינדיאנה. קשה להאמין שמישהו בפלורידה או במקום כלשהו קונה היום חולצות של ההיט, וקשה להאמין שהאלופה מלפני שנתיים, פחות או יותר באותו הרכב, מדברת על טנקינג עוד לפני האול סטאר, אבל זה המצב.
2. מזרח מזריח. כבר כמה שנים שאחד הנושאים המרכזיים בשיח הכללי על האנ.בי.איי הוא עוצמתו היחסית של המערב לעומת המזרח. יש איזו מגמה בשנה שנתיים האחרונות לדבר על צמצום פערים ועל הקטנה בעוצמה האבסולוטית של המערב. ובכל זאת, חצי עונה מאחורינו ובדיקה קצרה מעלה כי ניו ג'רסי, במקום השמיני במזרח כרגע, מחזיקה מאזן שלילי של 19 ניצחונות מול 26 הפסדים. למעשה רק וושינגטון, במקום השישי, היא הקבוצה הראשונה במזרח במאזן חיובי. במערב, לעומת זאת, פורטלנד במקום השמיני עם מאזן של 26 ניצחונות מול 18 הפסדים בלבד, ולמעשה סקרמנטו, שבמקום ה-11 היא הקבוצה הראשונה במערב במאזן שלילי. זה המצב, לצערם של אוהדי המזרח.
3. רק בריאות. כל הקריירה שלו ננה הילאריו סובל מחוסר מזל כרוני הקשור בבריאותו. הכישרון הגדול מברזיל לא הצליח אף פעם להוכיח את יכולתו באמת, למעט במחצית עונה אחת נהדרת, בחלק השני של העונה שעברה. סוף סוף נראה היה שלננה תינתן השנה הזדמנות להצדיק את חוזה ה- 60 מיליון דולרים שלו, בשש שנים, אך פעם נוספת פציעות השביתו אותו ממשחק בתחילת העונה. לפני כשבועיים ננה פירסם באתרו הודעה בה נאמר כי התגלה באשכיו גידול, אשר אובחן בבדיקות כסרטני. הברזילאי עבר ניתוח, ונראה כי הגידול הוסר והתפשטות מחלת הסרטן נעצרה. החדשות הן טובות, אך עדיין אין לוח זמנים לחזרתו של ננה למגרש, חזרה אשר לא סביר שתהא עוד בעונה הנוכחית. לא נותר לנו אלא לחלום על חזרה חלומית של השחקן אל המגרשים. בדורנו הרי יש את הדוגמא האישית הנפלאה, של לאנס ארמסטרונג, אשר נתן לכולנו תקווה שגם בזמנים הקשים ביותר, ועם מעט כוח רצון, השמיים הם עדיין הגבול.
4. קופאים באריזונה? כנראה ששחקני פיניקס התרגלו מדי לחום של אריזונה, אשר רגילה ל-18 מעלות צלסיוס בתקופה הזו של השנה, ואינם מסוגלים עוד להסתדר במקומות קרים כמו מינסוטה, אשר מורגלת במינוס 3 עד מינוס 6 בתקופת החורף של דצמבר ינואר. אחרת אי אפשר להסביר איך קבוצה שהיא אולי קבוצת העונה הסדירה הטובה בליגה מפסידה לקבוצה הגרועה בליגה, ועוד פעמיים, פעם אחת בדצמבר ופעם שנייה לפני כשבוע. התשובה לשאלה הנוקבת הזו מתחילה (ויש האומרים גם נגמרת) בכך שלסאנס אין תשובה לאיש הגדול של מינסוטה, אל ג'פרסון, אשר חגג בניצחון הראשון על פיניקס עם 32 נקודות ו-20 קרשים, ובמשחק השני עם 39 נקודות ו- 15 זכוכיות. בעצם, לפיניקס כמעט אף פעם אין תשובה לאנשים גדולים מתחת לסל בליגה הזו, וזה צריך מאד להטריד את כל מי שרוצה לראות את הסאנס הולכים רחוק גם כשהמשחקים חשובים באמת.
5. מלהיבים בניוטרל. לניו ג'רסי יש חוזה עם שלישיית שחקנים הנמצאת באותו הקאליבר עם השלישיות הגדולות בליגה. אבל חוזה לא מבטיח כלום, בוודאי לא הצלחות. יותר מהכל מלמדים המאזן העלוב של הנטס השנה (19 ניצחונות מול 26 הפסדים) ו- 9 הפסדים ברציפות (עד המשחק מול מילווקי החלשה). העובדה ששלושת השחקנים המובילים בליגה בכשירות ובבריאות טובה ורושמים סטטיסטיקות מרשימות, רק מוכיחה שהסטטיסטיקה לא תמיד אומרת את האמת. עם וינס קארטר המלהיב, ריצ'ארד ג'פרסון הנפלא וג'ייסון קיד, איש הטריפל דאבלים, הנטס הצליחו להפוך לקבוצה הכי משעממת בליגה. זה בעיקר מלמד על חוסר מוטיבציה של השחקנים עצמם, ואם זה המצב, למה שלמישהו מאתנו תהיה מוטיבציה לצפות במשחק שלהם?