עובדה או אגדה

אסף רביץ - אגדה:

סקיילס הוא לא מאמן מושלם, יכול להיות שאיתו שיקגו לא תגיע רחוק אף פעם. אבל מגיע לו צ'אנס להוכיח את עצמו, הוא הרוויח אותו בשנים של בנייה איטית ובטוחה של קבוצה נהדרת. מבחינה פרופורציונלית, לא יכול להיות שפתיחה של 12 משחקים גרועים תמחק את כל הקרדיט שהוא צבר, בטח לו כשיש כל כך הרבה נסיבות מקלות - הוא כבר יצא מפתיחות גרועות יותר למאזן חיובי ופלייאוף, פרשת קובי השפיעה ללא ספק על השחקנים, חוסר היכולת והרצון של פקסון להביא שחקן עם נוכחות בצבע והעובדה הנשכחת שהשחקן הכי חשוב שלו (לואל דנג) הסתובב שבעה שבועות ברחבי אירופה בקיץ וחזר לא לחלוטין כשיר. בסוף אני מאמין ששיקגו תצא מזה גם השנה, כי אני מאמין בדנג ובאוסף הלוחמים על הספסל (בעיקר נוצ'יוני ונואה) שיחזירו לקבוצה את רוח הלחימה שהיא המהות שלה.

גיא עפרן - עובדה:

אם משפחת לוזון לימדה אותי דבר אחד השבוע, הוא שלפעמים צריך לדעת מתי לוותר. כל הדיבורים בשיקגו על כך שפתיחת העונה הנוראית שלהם היא חלק מתהליך שעובר בגנים של המועדון במשך שנים פשוט לא מקובל. זה ה-NBA, לא DNA. לבולס היתה קבוצה צעירה ומבטיחה, ההחתמה של בן וואלאס בשנה שעברה מיקמה אותם בראש הרשימות של פרשנים רבים כמועמדת מיידית לאליפות, ובמקום זה, הם נראו אבודים בפלייאוף, בעיקר בגלל שימוש לא נכון בכלים ההתקפיים שלהם, ופתיחת העונה נראית זהה. הקהל צועק את שמו של קובי בגלל שהוא רוצה שינוי, אבל זה לא הולך לקרות, ומשהו בקבוצה הזאת יצטרך להשתנות מהר, לפני שיהיה מאוחר.

דן לזר - אגדה:

אלא אם קוראים לך אייזיה תומאס, וכבר שנים שכל אנשי המקצוע, האוהדים ואפילו היריבים רוצים שתלך הביתה, לא צריך להגיע למסקנות מרחיקות לכת בגלל פתיחת עונה גרועה. נכון שבישראל זה מקובל לזרוק מאמן כי הקבוצה לא הבטיחה את האליפות אחרי שבועיים, אבל האמת היא שלפתיחת העונה הגרועה של הבולס יכולות להיות סיבות אובייקטיביות שלא קשורות רק במאמן, כמו דיבורי הטרייד על קובי שפגעו בקבוצה, פציעות של שחקני מפתח (לואל דנג, בן וואלאס) וכושר רע במיוחד של הרכז הפותח קירק היינריך. אני מוכן להמר שבעוד חודש אף אחד כבר לא ידרוש את פיטוריו של סקיילס, אפילו לא בישראל.

אסף רביץ - עובדה:

אני לא חושב שיש משהו מהותי בשיטה של פיניקס שמונע ממנה להצליח בפלייאוף (אולי אני מקווה שאין), אלא שמדובר בבעיות נקודתיות שניתן היה לפתור. הרוטציה הקצרצרה והמטופשת של ד'אנטוני היא לא העיקר, מדובר בעיקר בשאלה אחת - מי ישמור על דאנקן? קורט תומאס כבר לא נמצא, וגם מול ההגנה הטובה שלו דאנקן הסתדר. נשאר רק אמארה, והנה העניין עם אמארה - הוא שומר אישי ממש ממש גרוע. לא כדאי להתרשם מהחטיפות והבלוקים שלו, הם מגיעים בזכות הרבה הימורים בהגנה ורוב הפעמים ההימור נכשל. על שחקני פנים פיזיים אין לו מושג איך לשמור- שאק, דוויט הווארד ואדי קרי כבר נהנו מהתופעה. אם פיניקס תצליח איכשהו להימנע ממפגש עם הספרס עלולה לצוץ שאלה שונה לחלוטין - מי ישמור על בוזר?

גיא עפרן - אגדה:

כל מי שראה משחקים של פיניקס העונה יודע שמשהו השתנה שם, ואני לא מדבר על המיקום החדש של האף של סטיב נאש. הסאנס שומעים כבר שנתיים את הטענה שהם טובים אבל לא מספיק, ובעונה שעברה הם הרגישו שנשדדו למרות שהיו ראויים. העונה הם מגיעים כשחובת ההוכחה עליהם. נאש נראה רעב מתמיד, אמארה חזר להיות דומיננטי, והתוספת של היל נראית לא רע עד עכשיו עם 15 נקודות למשחק. אבל חשוב מכל: ד'אנטוני לא מסופק מאף ניצחון ומנסה להעלות את רמת האינטנסיביות במשחק בהסתכלות קדימה לאפריל. הוא אפילו יצא נגד הקהל כשאמר שהם מפונקים ורוצים לראות רק שואוטיים. עם גישה כזאת בצירוף היכולת, אף אחד לא יעצור אותם.

דן לזר - אגדה:

אני מכיר את המיתוס הזה, המסתובב כבר כמה שנים, שפיניקס היא קבוצה רכה שלא מסוגלת להתמודד כאשר הכסף מונח על השולחן מול העוצמות והקשיחות של הגדולות במערב. אם בוחנים את זה בכל זאת בפרספקטיבה מאד פשוטה אז לתחושת הבטן הזו אין ביסוס אמיתי. ב-2006 פיניקס הגיעה עד גמר המערב ללא אמארה סטודמאייר הפצוע, ושם נכנעה לדאלאס עקב מחסור בכלים התקפיים (מה היה קורה לו פיניקס הייתה עם אמארה, ואילו דאלאס הייתה ללא נוביצקי?). ב-2007 הסאנס נעצרו בחצי גמר המערב מול סן אנטוניו באופן שנוי במחלוקת, ולאחר שהיו בעמדה סבירה לחלוטין לעבור את האלופה הנכנסת דאז. אין שום סיבה לחשוב שבסיטואציה אחרת, או בהחלטות ליגה אחרות, הסדרה ההיא לא הייתה יכולה ללכת לכיוון פיניקס, מה שעשוי היה לגרום לשאלה הזו כלל לא להישאל.

אסף רביץ - אגדה:

בשנה שעברה דאלאס הגיבה למפח הנפש בפלייאוף עם טייס אוטומטי עד פגרת האולסטאר - היא שיחקה כמעט באותה רמה בכל משחק וכולם היו בכושר קליעה טוב. התוצאה הייתה מאזן מדהים בחצי עונה, שיא מוקדם מדי ומפח נפש נוסף בפלייאוף. הפעם הפתיחה מהוססת - אף אחד לא פוגע מבחוץ, ההגנה לא תמיד אינטנסיבית ויש לה כבר חמישה הפסדים לקבוצות לא גדולות. אני דווקא מרוצה מזה, זה מזכיר לי את סן אנטוניו בעונות שאחרי הפסדים בפלייאוף. אייברי משתמש ברוטציה רחבה, מנסה להשאיר כמה שיותר שחקנים בעניינים ונותן דקות לדווין האריס על חשבון ג'ייסון טרי. הוא חושב על אפריל והפעם גם השחקנים. את כל המבחנים הרציניים שהיו למאבס בינתיים הם ניצחו- קליבלנד, גולדן סטייט ויוסטון בחוץ, סן אנטוניו ויוסטון בבית. קבוצה במשבר לא יוצאת עם חמישה נצחונות מהמשחקים האלה. התחושה שלי היא שדאלאס תחמם מנועים אחרי האולסטאר ושנוביצקי יתחבר הפעם בזמן הנכון.

גיא עפרן - אגדה:

ללא ספק, משבר נוראי. שלושה הפסדים לקבוצות כמו מילווקי ואינדיאנה. אני לא רואה איך הם יתאוששו מזה. רגע, בעצם כשאני חושב על זה, דאלאס הפסידו בפתיחת העונה שעברה את כל 4 המשחקים הראשונים שלהם, ומאותו רגע הפסידו רק 11 בכל העונה, כדי לסיים עם המאזן הטוב בליגה. אני לא רוצה לחשוב בכלל מה יקרה אם הם היו מפסידים למינסוטה הלילה. הם עוד היו עלולים מיד אחר כך לקבוע את רצף הניצחונות הגדול ביותר בהיסטוריה. בשורה התחתונה, זוהי פתיחת עונה, ומשברים אמיתיים קורים רק לאחר פגרת האולסטאר, שם האפקט של כל פציעה ושל כל ריב מטופש מוגדלים במאה, ותסמכו על מארק קיובן, הם עוד יגיעו.

דן לזר - עובדה:

דאלאס עברה משבר רציני בפלייאוף של השנה שעברה, ובעוד שאנשים נוטים לזלזל בהשפעה שיש לטראומה כזו על מועדון, אני חושב שיש קשר ישיר בין אירועי הקיץ ההוא ובין אירועי הסתיו הזה. אייברי ג'ונסון נאלץ לעשות שינויים, והוא משחק עם ההרכב הרבה יותר מאשר בשנה שעברה, למרות שמארק קיובן נתן בהרכב המוביל שלו אמון מלא כאשר לא דרש כל שינוי פרסונלי והסגל שימר את עצמו כמעט לחלוטין. התוצאה נכון לעכשיו היא קבוצה פחות בטוחה בעצמה, פחות זורמת על המגרש וכבר לא המכונה המשומנת שכמעט לא התאמצה בשנה הקודמת כדי לנצח. דאלאס הפסידה עד כה לאטלנטה, לפורטלנד, לאינדיאנה, למילווקי ולוושינגטון, ובעוד שבדרך כלל לא נהוג להיכנס לפאניקה בעקבות הפסדים לקבוצות קטנות (הפסדים המיוחסים לא פעם לחוסר מאמץ בלבד), כדאי שבטקסס יתחילו לשים לב מה קורה אי תם ואיך מעלים את המועדון חזרה אל הפסים, אחרת יתחילו להרגיש שם רוחות לא כל כך נעימות מכיוון יוסטון ואפילו מכיוון ניו אורלינס.

אסף רביץ - אגדה:

לברון נותן עד עכשיו עונה בלתי אפשרית ועדיין די רחוק מממוצע של טריפל דאבל. פרט לעלייה בריבאונדים ואסיסטים, הוא גם קולע יותר מ-30 נקודות, חוטף וחוסם וכמעט לא יורד מהמגרש. נכון לעכשיו הוא זורק 22.7 פעמים מהשדה, הולך לקו 11.7 פעמים, מוסר 8.5 אסיסטים ומאבד 3.5 כדורים, ביחד יוצא שהוא משמש כתחנה אחרונה או לפני אחרונה בכ-40 התקפות במשחק. מכיוון שגם הוא ייצור אנושי הוא לא יוכל להמשיך בקצב הזה עונה שלמה, בסופו של דבר זה יתיש אותו, או שפציעות כמו זו שהוא ספג הלילה יתחילו לצוץ. יכול להיות שיבוא יום בקריירה שלו שהוא יהיה מסוגל להחזיק עונה שלמה בממוצעים שמשיקים לטריפל דאבל, אני מאוד מקווה בשבילו שהוא לא יצטרך. אם יהיה לידו מנהל משחק אמיתי ושומר אישי רציני הוא יוכל לנוח קצת גם בהתקפה וגם בהגנה, אם תהיה לו קבוצה ראויה הוא יוכל לשחק 36 דקות למשחק במקום 41 ולהגיע רענן לפלייאוף. המצב הנוכחי לא יכול להימשך, ואם אף אחד לא יבין את זה לפני כן בסביבות מרץ הגוף של לברון ייאלץ להוכיח לו את זה.

גיא עפרן - עובדה:

המלך רשם כבר העונה ארבעה טריפל דאבלים, ונראה שהוא מתחיל ליהנות מהאספקטים הנוספים של המשחק מלבד הקליעה. מעונת הרוקי שלו, השורה הסטטיסטית שלו קפצה מ-20 נקודות, 5.9 אסיסטים ו-5.5 ריבאונדים, ל-31 נקודות, 8.5 אסיסטים ו-8 ריבאונדים למשחק. בצירוף העובדה שהקאבס לא מספיק חזקים להתמודד על אליפות בזמן הקרוב, בהחלט ייתכן שג'יימס יאתגר את עצמו לכיוון הזה. הבעיה היחידה בדרך עשויה להיות שלברון ימסור את כמות הכדורים הדרושה כדי להשיג עשרה אסיסטים למשחק, אבל הוא עדיין צריך שמישהו יקלע. בראייה חיובית יותר, ההחטאות של לארי יוז ודרו גודן סביר להניח יובילו את לברון לעונה של 30 נקודות ו-15 ריבאונדים, רובם בהתקפה.

דן לזר - עובדה:

מה שלברון ג'יימס עושה מאז תחילת העונה רק מזכיר לנו כמה הילד הזה מוכשר, וכדאי שנוסיף ונזכור שהוא עדיין באמת ילד. בקבוצה כמו קליבלנד, ועם כל הכבוד לזידרונאס אילגאוסקאס, לדרו גודן ולדניאל גיבסון (אין שם למעשה שום דבר אחר מעבר לשלושה האלו), לברון עושה למעשה הכל ובלעדיו אפשר היה לבחון את כוחם של הקאבס במשחקים מרתקים מול לה-מאן או ציבונה זאגרב. השאלה היחידה הנשאלת היא לא האם לברון יכול לרשום ממוצעי טריפל דאבל לאורך זמן, כי את זה הוא כבר קרוב מאד לעשות עכשיו, אלא האם הוא מסוגל לעשות את זה לאורך עונה שלמה. היות ולא רואים באופק עזרה נוספת להוד מלכותו, והוא עצמו רק הולך ומתבגר, מה שבשלב הזה עושה לו רק טוב, אין שום סיבה שלברון לא ימשיך לעשות פשוט הכל, וזה כולל ממוצעים של טריפל דאבל ואפילו 2 שלשות, 2 חטיפות ו-2 בלוקים למשחק. זה בא לו כל כך טבעי, שכנראה שזה יכול פשוט להימשך.