תרגיעו

מחזור הרוקיס של השנה (ודודי כפרי כבר ציין זאת) הוא המחזור הכי משפיע מאז ומעולם. נכון, עדיין מוקדם לקבוע נחרצות אם הוא יהפוך להיות המחזור הכי טוב אי פעם, את זה נדע רק בסוף הקריירה של השחקנים מהמחזור הזה, אבל מבחינת השנה הראשונה עצמה, זה המחזור הכי טוב שהיה כאן.

שחקנים דוגמת מרקז קולסטון ודווין האסטר, כאלה שאף אחד לא ציפה מהם שישפיעו על הקבוצות בהם הם משחקים, נותנים עונה יוצאת מגדר הרגיל ומועמדים לרוקי ההתקפי וההגנתי של השנה בהתאמה. ג'יי קאטלר ומאט ליינארט מראים ניצוצות של כאלה שיקחו מאוד רחוק את קבוצותיהם בשנים הקרובות. רג'י בוש נותן עונה טובה, והוא יהיה הכוכב שכולם ציפו ממנו להיות ערב הדראפט, וג'וזף אדאי מתחיל להשכיח את עזיבתו של אדג'רין ג'יימס באינדיאנפוליס. מוריס דרו ג'ונס הוא אחת ההפתעות הכי נעימות של מחזור 2006, ועושה הרושם שפרד טיילור יכול לפרוש בשקט בג'קסונוויל, יש לו מחליף יותר מראוי.

יש עוד הרבה שחקנים מהמחזור הזה שמדברים חזק כבר עכשיו, וכאלה שידברו חזק בהמשך הדרך. יהיה זה אבל לא להזכיר את לורנס מרוני, סנטוניו הולמס, מרקוס מק'ניל, מייק בל, דיאנג'לו וויליאמס, ג'וליוס נורווד, ברוס גרדקובסקי, ליאון וושינגטון, וגרג ג'נינגס בחלק ההתקפי, ואת: איי ג'יי הוק, דאנטה ויטנר, מני לאוסן, קלינט אינגרהאם, מרק אנדרסן, דימאקו ריינס, טמבה עלי, קו סימפסון, אלביס דומרביל, וקורטלנד פינגן בחלק ההגנתי.

אבל מכל המחזור הזה אין ספק שהרוקי הכי מעניין והכי משפיע עד כה הוא וינס יאנג. הוא גם זה שיזכה בצדק בתור רוקי השנה. ערב הדראפט הרבה הרימו גבה כשוינס נבחר על ידי טנסי בבחירה השלישית. העובדה שהוא נכשל כישלון חרוץ במבחן העיוני בקומביין, גרמה לרבים לפקפק ביכולת התפיסה שלו את התפקיד. תפקיד הקווטרבק מחייב למידה בעל פה של מאות מהלכים, ודורש גם קבלת החלטות נכונות תחת לחץ מאסיבי. וינס יאנג הראה בטקסס לונגהורנס שהוא יודע לנצח משחקים, אבל גם מייקל ויק ניצח משחקים בקולג'ים, והיום אין הרבה מאמנים שהיו לוקחים אותו להיות הקווטרבק הפותח של הקבוצה שלהם. קווטרבק שחושב על הריצה לפני שהוא חושב על אופציית המסירה, הוא קוורטרבק שנועד לכישלון. ולכן, ביום שילמדו את וינס יאנג, והיום הזה לא רחוק, הוא יהפוך להיות לא רלוונטי בליגה.

ג'ף פישר הוא מאמן טוב. לא מצויין, אבל טוב. אין ספק שמה שהוא עשה השנה עם טנסי זה דבר גדול. קבוצה שאף אחד לא ספר ערב תחילת השנה, פתאום נהפכה להיות קבוצה מנצחת, וחלק מהנצחונות היו נגד קבוצות טובות שגם כללו קאמבקים מהסרטים. הוא צריך לקבל הרבה קרדיט על השנה הזאת. הבעיה של פישר היא שהוא ניסה לבנות בטנסי קבוצה לטווח קצר. אם פישר היה רוצה לבנות קבוצה לשנים ארוכות, הוא היה מביא את מאט ליינארט או את ג'יי קאטלר, שניהם אמורים להיות קוורטרבקים פוקט נהדרים, ועל גבי קוורטרבק מהסוג הזה בונים קבוצה. הלא זה כל כך צפוי שהליינבקרים ילמדו את וינס יאנג, והוא יבלה בחלק ניכר מהעונות הבאות ברשימת הפצועים של טנסי. קוורטרבק שמוסר ב-52 אחוז, שמוסר בחוסר בטחון לאותה כמות חטיפות כמו טאצ'דאונים, קוורטרבק שהרייטינג שלו הוא פחות מ-70, לא יכול להצליח בליגה הזאת.

וינס יאנג הוא וינר, בזה אין ספק. היכולת שלו לנצח משחקים אינה מוטלת בספק. הוא הוכיח את זה בבמה הכי גדולה במכללות, והוא הראה את זה בחלק מהמשחקים בליגה המקצוענית השנה. אם הוא לא ישנה את התפישה שבריצה, הוא לא יוכל לנצח משחקים לאורך זמן, הוא יגמור כמו רבים וטובים לפניו, בתור קוורטרבק מבטיח, אבל על הספסל, או כאמור ברשימת הפצועים. וינס יאנג הוא קווטרבק סנסציוני בתור רוקי. שחקני הגנה לא יודעים עדיין איך להערך לקראתו. הבעיה היא שבשנה השנייה או השלישית שלו בליגה הם כן ילמדו אותו, ואז כשהוא ירצה להשתמש בכישורי המסירה שלו, אולי זה יהיה מאוחר מדי. מישהו אמר מייקל ויק?

רבים מאוהדי הספורט נוטים להתלהב יתר על המידה מסדרה קצרה של נצחונות. הם שוכחים שקבוצה, וקוורטרבקים טובים בונים לאורך זמן. היום זה פופולרי להלל ולשבח את וינס יאנג, והאמת היא שבאמת מגיעות לו כל התשבחות. הוא מנהיג קאמבקים באמת יפים, הוא מנצח לבדו קבוצות יותר טובות מטנסי. אבל כשוינס יאנג יאלץ להשתמש בכישורי המסירה שלו על מנת לנצח משחקים, ויגיע היום הזה, הוא ימסור לידיים הלא נכונות.