מחממים את הפרקט: טורונטו ראפטורס

באו: אנדראה בארניאני (הבחירה הראשונה בדראפט), טי ג'יי פורד (בטרייד ממילווקי), אנתוני פארקר (ממכבי ת"א), חורחה גארבחוסה (ממאלגה), פרד ג'ונס (שחקן חופשי מאינדיאנה), ראשו נסטרוביץ' (בטרייד מסן אנטוניו), קריס האמפריס (בטרייד מיוטה), אורוס סלוקאר (מבנטון טרוויזו).

הלכו: צ'רלי וילנואבה (בטרייד למילווקי), מייק ג'יימס (שחקן חופשי, עזב למינסוטה), אלווין וויליאמס (שוחרר), אנדרה בארט, מט בונר ואריק וויליאמס (בטרייד לסן אנטוניו), רפאל ארוז'ו (בטרייד ליוטה).

חמישייה: פורד, פרד ג'ונס (ג'ואי גראהם), מוריס פיטרסון, כריס בוש, נסטרוביץ'.

ספסל: פארקר, חוזה מנואל קלדרון, בארניאני, ג'ואי גראהם, גרבחוסה.

מאמן: סם מיצ'ל (נכנס לעונתו השלישית במועדון).

מאזן העונה שעברה: 27:55.

אולם: אייר קנדה סנטר (19,800 אלף מקומות)

הראפטורס החלו את העונה שעברה עם ניצחון אחד ב-16 המשחקים הראשונים, אבל מאז התאוששו מעט, והצליחו לסיים את השנה בצורה מכובדת בסך הכל. גולת הכותרת הייתה הפיכתו הרשמית של כריס בוש לאולסטאר, והצבתו בשורת השחקנים הטובה ביותר בליגה. בנוסף, צ'רלי וילנואבה, שבחירתו במקום השביעי בדראפט 2005 זכתה לקיתונות בוז, הוכיח שיש לו הרבה פוטנציאל (13 נקודות ו-6 כדורים בממוצע). מעבר לכך, מייק ג'יימס נתן את המספרים היפים ביותר בחייו, אבל המועדון לא היה מעוניין בו, ואיפשר לו לעזוב הקיץ כשחקן חופשי למינסוטה.

בכל מקרה, אין טעם להתעכב יתר על המידה על מה שאירע בטורונטו ב-2005/6, כי מאז התמנה בריאן קולאנג'לו לתפקיד מנכ"ל הראפטורס הוא החליף חצי קבוצה, וקבע קונספט ברור שעל פיו הוא מעוניין להוליך את המועדון להצלחה. קולאנג'לו ינסה לשחזר את ההצלחה של הסאנס, עם כדורסל מהיר ומלהיב, הרבה נקודות והרבה קבוצתיות. הפעולה הראשונה שלו בדרך להשגץ מטרתו הייתה לשלוח את וילנואבה למילווקי בתמורה לרכז הדינמו האנושי טי ג'יי פורד, שישנה לחלוטין את אופי הקבוצה.

בנוסף, לאור הקרירות בה מתקבלת העיר הקנדית בקרב הכשרונות האמריקאים - שגם מעדיפים להישאר במדינת הנפלאה וגם נרתעים משיעורי המס הגבוה - הוחלט לנסות ולקבץ סגל בינלאומי. למאמן סם מיצ'ל יש כרגע שישה בוגרי יורוליג, חמישה אירופאיים ואחד בשם אנתוני פארקר. לצירופם קשור גם עוזר הג'נרל מנג'ר החדש, מאוריציו ג'רארדיני, שהגיע מבנטון טרוויזו והפך למנהל האירופי הראשון ב-NBA. ג'רארדיני השפיע ככל הנראה על הבחירה בבארניאני במקום הראשון בדראפט.

אחת הבעיות של טורונטו בשנים האחרונות הייתה החיבור שלה עם ירכתי הטבלה, מה שיצר מרה שחורה שגרמה לקבוצה להמשיך ולהפסיד, וחוזר חלילה. כעת קולאנג'לו מקווה שהאופי האירופי שהזריק לקבוצה ייתן את אותותיו גם בחדר ההלבשה, שם אמריקאים רבים חושבים לעיתים פחות על הניצחונות ויותר על הסטטיסטיקה והמשכורת. ב-NBA הפסד עונה רגילה הוא כמו זבוב: קצת מציק, אבל יישכח בעוד שנייה. באירופה כל משחק חשוב, וזו אמורה להיות המנטליות החדשה של הקנדים.

מדד הכיף:

ייקח עוד זמן עד שחזונו של קולאנג'לו יתגשם במלאותו על הפרקט ויניב תוצאות, אבל אין שום סיבה שלא נתחיל לראות את הלך הרוח החדש כבר העונה. בעצם, יש סיבה אחת, והיא המאמן סם מיצ'ל. מיצ'ל הוא מאמן אמריקאי קלאסי, אחד שיודע להתחבב על הסופרסטאר (מקורב לבוש), נוטה להיכנס בשאר השחקנים בכל הזדמנות (רייפר אלסטון), מדגיש הגנה אישית חזקה, וסובל מערכים כדורסלניים שמרנים לעילא ולעילא. במשחק הידידות מול מכבי אשתקד הוא המשיך לשבת על הספסל בחוסר אונים בזמן שקבוצתו איבדה את היתרון ואת הראש בדקות האחרונות, בדרך להפסד מביך.

ב-NBA, כאשר מגיע מנהל חדש, הוא מחפש לעצמו הזדמנות ראשונה להיפטר משרידי המשטר הישן ולהביא מישהו מאנשי שלומו. לכן כבר בפתיחת מחנה האימונים מתחילה הספירה לאחור לפיטוריו של מיצ'ל, שספק אם הוא יכול (ורוצה) לאמן כדורסל בסגנון אירופי.

אבל מיצ'ל או לא מיצ'ל, כשפורד יעלה למגרש, הוא מריץ מתפרצות ודוחף את הכדור קדימה. בוש יזכה לנקודות קלות, פיטרסון יראה יותר שלשות חופשיות, וכולם יהיו יותר מרוצים. גם פארקר יהיה שם כדי לתת 20-25 דקות יעילות ומועילות, בהן יעשה כל מה שהקבוצה תדרוש ממנו, כאשר פרד ג'ונס יתחלק איתו בדקות בעמדה . כנראה שיותר מדי דיפנס לא נראה, אבל לאחר שמיצ'ל יילך הביתה, ייתכן שבארניאני יזכה לקבל מקום בחמישייה בפאוור פורוורד, מה שיסיט את בוש לעמדת הסנטר. או אז נזכה לראות סמול בול איכותי ומלהיב.

מסקנות מהכשלון של ארה"ב במונדובאסקט:

קולאנג'לו ידע מהן החולשות והחסרונות של הכדורסל האמריקאי הרבה לפני אליפות העולם, וזו אחת הסיבות שהוא מעוניין לראות כדורסל שמתאים יותר ליבשת הישנה. בטורונטו, על פי חזון קולאנג'לו, לא תמצאו שחקנים שעומדים בזמן שמישהו אחד מכדרר ומכדרר, ולא יהיה מקום לשחקנים אנוכיים.

מועמד לפריצה:

חובבי הכדורסל הישראלי והאירופי לא יופתעו מעונה טובה של פארקר או גרבחוסה. בארניאני, לעומת זאת, יפתיע אם ישתלב במהרה ויצליח להביא את יתרונותיו הברורים למשחק האמריקאי כבר העונה. כיוון שכל עוד מיצ'ל בתמונה בארניאני צפוי לעלות מהספסל, נניח אותו לרגע בצד ונתמקד בפורד.

הרכז, שהחמיץ עונה שלמה בגלל פציעה בעמוד השדרה, הגיע ממילווקי בטרייד שרבים וטובים חשבו שהיה בלתי מאוזן בעליל לטובת הבאקס. אולם, וואלה! ספורט רוחשת כבוד בלתי מוגבל לידיעותיו של קולאנג'לו, וגם יש לה פינה חמה בלב לפורד, ולכן אנו מהמרים עליו כשחקן שיפרוץ קדימה. הוא לא רק ישפר את הממוצעים מהעונה שעברה (12.2 נקודות ו-6.6 אסיסטים), אלא יהפוך למנוע של הראפטורס.

מועמד לדעיכה:

ג'ואי גראהם היה אשתקד אחד מהשחקנים האהובים על סם מיצ'ל, שהעניק לו 20 דקות למשחק למרות ממוצע של 6.7 למשחק וכשרון התקפי דליל בעליל. ברגע שיגיע מאמן אחר, גראהם יהיה זה שיעניק דקות - לפארקר, גרבחוסה, ואפילו לבארניאני (שעשוי לתפקד גם כסמול).

תסריט אופטימי: מיצ'ל מפוטר בשבוע הראשון של העונה, ובמקומו ממונה דייויד בלאט. ההתקפה הפוריה מפצה על ההגנה המחוררת, והקבוצה נלחמת על המקומות האחרונים בפלייאוף המזרח.

תסריט פסימי: הצד השני של מטבע היורו מנצח - חוסר האתלטיות של שחקני הרכש מהיבשת הישנה מוביל לחורים בהגנה, מיצ'ל מארגן סדרות חינוך לבארניאני ומפוטר באמצע העונה. הראפטורס מסיימים במקום האחרון בבית האטלנטי.

תחזית: אין ספק שהחל תהליך חיובי בטורונטו, אבל את פירותיו לא נראה העונה במלואם, והראפטורס לא יעפילו עדיין לפלייאוף. ייקח זמן לאירופאים להשתלב בסגנון המשחק של ה-NBA, ורק בעונה הבאה יוכלו לחלום בקנדה על פלייאוף.