מחממים את הפרקט: הניו יורק ניקס

הנה זה (סוף סוף) מגיע. שתי נקודות הציון המרכזיות שמסמנות את יצאתה הקרובה לדרך של עונת ה-NBA לשנת 2006/7 כבר כאן: מחנות האימונים נפתחים ב-3 באוקטובר, אבל יותר חשוב מכך - פרויקט "מחממים את הפרקט" של וואלה! ספורט עולה לאוויר. האנטי קליימקס המתמשך שהוא העונה עצמה, לאלו מביניכם שבאמת מתעניינים, מתחיל ב-1 לנובמבר.

בחודש אוקטובר תוכלו לקרוא בכל יום סיקור על קבוצת NBA אחת, כשסדר עליית הכתבות יעבור מהמזרח (הבית האטלנטי, ואז המרכזי ואז הדרום-מזרחי) למערב (דרום-מערב, צפון-מערב ופסיפי).

באו: ג'ארד ג'פריס (מוושינגטון), רונאלדו בולקמן (בחירה 20 בדראפט), מרדי קולינס (בחירה 29).

הלכו: לארי בראון, מוריס טיילור.

חמישייה: סטפון מארבורי, סטיב פרנסיס, ג'פריס, צ'אנינג פריי, אדי קרי.

ספסל: נייט רובינסון, ג'מאל קרופורד, קוונטין ריצ'ארדסון, ג'יילן רוז, בולקמן, מאליק רוז, דייויד לי, ג'רום ג'יימס.

מאמן: איזיאה תומאס (משמש כנשיא כמעט שלוש שנים, שנה ראשונה כמאמן).

מאזן בעונה שעברה: 23:59.

לארי בראון הגיע לתפוח הגדול בקיץ שעבר עבור מה שהגדיר כג'וב החלומות שלו. הוא העריץ בצעירותו את המאמן האגדי רד הולצמן, אהד את הניקס, וקיבל משכורת שנתית של 12.5 מיליון דולר, אז מה פה בדיוק לא חלומי? כנראה שהמציאות.

אחרי עונת מנוחה אחת בפיסטונס, אז זכה באליפות, שיחזר בראון את הטירוף שאוחז אותו לאורך הקריירה שלו, המאיס עצמו על כל שחקני דטרויט, פוטר בקיץ שעבר, הגיע למדינסון סקוור גארדן, ולכאורה עשה כל דבר כדי להכשיל את השחקנים ולהרוס כל סיכוי שהיה קיים לקבוצה להצליח.

מדוע, אתם שואלים? הבעלים ג'יימס דולן טען שהמאמן היהודי ניגש אליו פעמים רבות בבקשה שייפטר מאיזיאה תומאס וייתן לו לנהל את המועדון, אז כנראה שהתשובה לשאלה היא שבראון קיווה שכשלון ניו יורקי קולוסאלי ייתן לו את ההזדמנות לבנות הכל מחדש על החורבות העתיקות. אבל הביזיון היה כל כך גדול (שיא כל הזמנים לחמישיות פותחות שונות במהלך העונה), הדרך הייתה כל כך מגעילה (ריבים גועליים בתקשורת עם מארבורי), והתוצאה כל כך מביכה (מאזן 23:59, מקום אחרון במזרח) – שהתוכנית של בראון התפוצצה לו בפרצוף, והוא פוטר בבושת פנים על ידי דולן לאחר שבועות ארוכים של ספקולציות כואבות.

אבל מי שחשב שהמהלך של דולן משמעותו הבעת אמון באיזיאה – טעה. מהר מאוד האחרון מונה למנכ"ל/מאמן, ודולן הבהיר לו בראיון עיתונאי משותף שהעונה הקרובה תהיה ההזדמנות האחרונה שלו במועדון (ואנחנו נוסיף: ובליגה בכלל).

האוהדים הקנטרנים של ניו יורק מיד התחילו בפרץ של אופטימיות קוסמית. אם הניקס ישתפרו – מה טוב; אם הכל יישאר אותו דבר – איזיאה יפוטר, וישלם סוף סוף על הסדרה הבלתי נגמרת של פאשלות מקצועיות שנראתה אי פעם בקבוצת ספורט כלשהי. אבל מה יקרה אם התוצאה תהיה איפשהו באמצע, ותומאס ידרוש מדולן עונה נוספת כדי להראות שיפור משמעותי עוד יותר? זה הסיוט הגדול ביותר של אוהדי הגארדן.

מדד הכיף:

כדאי לזכור שבסגל של תומאס קיים לא מעט כשרון. ותומאס כבר רמז כי בעונה הקרובה הניקס הולכים לרוץ. והרבה. מארבורי ופרנסיס יכולים ליצור קו אחורי מסוכן, וכשמאחוריהם עולים רובינסון וקרופורד, עושה רושם שיש עם מה לעבוד. אבל מדובר בארבעה גארדים בעלי אובססיית כדרור קשה, אלרגיה למסירות, ובעיות אופי ואגו מתועדות היטב. כשיש לך רביעיה שמרגישה בנוח לשחרר את הכדור אך ורק לכיוון (הכללי) של הטבעת, אולי תראה הרבה היילייטס לעשרת המהלכים של השבוע, ותשמע מהקהל הרבה "אוו" ו"אהה" במשחקי החוץ, אבל התוצאות בשטח צפויות להיות בינוניות במקרה הטוב. ניהול משחק? עזבו אתכם משטויות. קבוצתיות? נו באמת. הגנה? הצחקתם אותי. איזיאה רוצה לחכות את הסגנון של פיניקס, אבל ההבדל כולו טמון בשני אנשים - סטיב נאש בצד אחד, סטארבורי בשני.

גם הקו הקדמי מלא בסימני שאלה. כולנו כבר ראינו מה פריי יכול לעשות ברגע שנותנים לו ההזדמנות, ואין ספק שבעונה הקרובה הוא יראה הרבה מאוד פרקט, ויחזיר בתפוקה נאה. לצידו חונה קרי, סנטר ענק (2.11 מטר, 130 ק"ג) בעל חוש ריח מצוין לשערים ברחבת היריב, אבל שחקן שמגיע לשיאו כל משחק באמצע הרבע הראשון, ומשם והלאה מפסיק להיות אפקטיבי. ויחסית להגנה שקרי מספק, פריי הוא ברוס בואן. ממוצע הריבאונדים של השמן עמד בעונה שעברה על 6, כשג'ייסון קיד, למשל, גרף 7.4 עם 10 ס"מ ו-25 ק"ג פחות. עוד סיבות לפסימיות: באימוני הפרה-מחנה של הניקס, השמועות מתעקשות כי הסנטר אלטון בראון מווירג'יניה נותן לקרי בראש.

אז אם אתם אוהבים לראות כדורסל-בלגאן במסווה של סמול בול איכותי, שלשות שלא קשורות למהלך המשחק, טיולים של היריבים עד הטבעת, והרבה הפסדים בשניות האחרונות (כי זה מה שקורה לקבוצות מבורדקות) – אז הניקס זו הקבוצה בשבילכם.

מסקנות מכישלון ארה"ב במונדובאסקט:

אי אפשר לשנות את הקונספט של הקבוצה ולהיעזר בלקחים מההפסד האמריקאי ליוון, כי כמו טים USA, ניו יורק תהיה קבוצה מאוד אתלטית ומהירה, אבל גם לה אין קלעים אמינים לשלוש, משחק הגנה ראוי לשמו או מאמן שיודע לבנות תוכנית משחק מותאמת ליריבה. כשאימן את הפייסרס ראינו שאיזיאה הוא אחד המאמנים הטובים בליגה בכל הקשור להתחבבות על השחקנים, אבל אחרי שלוש עונות רצופות בסימן בינוניות, הוא פוטר ופינה את הדרך לריק קרלייל המעצבן והמתודי. התוצאה הייתה ביקור מיידי בגמר המזרח.

דבר אחד חיובי שתומאס כן עשה הקיץ היה להחתים את ג'פריס, (שהיה שחקן חופשי מוגבל) על מנת שיהיה בקבוצה לפחות שחקן אחד שחושב דיפנס, מישהו שלא ירוץ מיד לאחר המשחק לחדר ההלבשה כדי לבדוק בדף הסטטיסטיקה כמה זריקות הוא לקח.

מועמד לפריצה:

אחד הקורבנות המרכזיים של בראון בעונה שעברה היה פריי. אחרי חודש ראשון של התאקלמות (11 נקודות למשחק ב-24 דקות בממוצע), החל הפורוורד הצעיר להראות ניצוצות ולהעמיד מספרים נאים בדצמבר (15 למשחק ב-28 דקות) וינואר (13 למשחק ב-24), ולהוכיח שיש לו גם מה לתרום בתחום הריבאונד (6 ריבאונדים למשחק לאורך העונה).

אבל אז החליט בראון שהגיע הזמן לייבש את הרוקי הצעיר, וזאת למרות שהקבוצה הייתה בדרכה שאולה, ולא הייתה סיבה שלא לאפשר לו להשתפשף. בחודש מרץ הוא כבר שיחק רק 17 דקות למשחק, קלע פחות מ-7 בממוצע, נפצע וגמר את העונה. איזיאה וניקים אחרים דיברו לא מעט לאחרונה על האחריות שרובצת לפתחו של קרי, שבידיו נמצא המפתח לעונה כולה, הצלחה או כשלון, אבל כותב שורות אלו כבר לא מאמין שהסנטר השמנמן יכול לתת יותר ממה שכבר נתן, והמועמד שלי לעונת פריצה הוא ללא ספק פריי.

מועמד לדעיכה:

סטפון יכול להיות רגוע, מעמדו בקבוצה והחוזה המפלצתי שלו ישאיר אותו עד תום העונה בגארדן, אבל איזיאה מכור לטריידים, ופרנסיס הוא מועמד בכיר לסיים את העונה באיזור חיוג אחר. למי שהספיק לשכוח, סטיבי היה בעברו אולסטאר, ויש לו ממוצעי קריירה של 19, 6 ו-6. אבל אחרי שאורלנדו פרחה בדיוק כשנזרק, ולאור היכולת המצחיקה שראינו ממנו בגארדן, לא יהיה זה הימור מסוכן מדי שפרנסיס ימצא את עצמו מהר מאוד על הספסל לטובתו של אהובו של זיק, קרופורד, ולקראת פברואר יארוז את חפציו ויחזור לגלוש בהומלס.קום כדי לחפש דירה בעיר אחרת.

תסריט אופטימי: אופציה ראשונה היא שאיזיאה מפוטר בזמן שאתם קוראים את את הכתבה, ואיש מקצוע רציני מחליף אותו ובונה אט אט הכל מחדש. אופציה שנייה היא שהתלכיד המוזר מתחבר, ובדרך לאחד המקומות האחרונים בפלייאוף המזרח, מבצע ותומאס סוף סוף טרייד מוצלח, כשהוא שולח את פרנסיס ואת החוזה הנגמר של ג'יילן רוז בתמורה לצעירים רעבים וכמה בחירות דראפט. השחרור של מוריס טיילור, בעל החוזה היקר באופן שערורייתי, הוא צעד בכיוון הנכון, טיפת אופטימיות בים של פסימיות.

תסריט פסימי: כולם רבים עם כולם על זריקות, דולן לא מאפשר לאיזיאה אפילו להגיד את המילה "טרייד", ונותן לספינה לטבוע. בסיום העונה המנכ"ל/מאמן מפוטר, ועשרה אוהדי הניקס מתאבדים כשהם מגלים שקבוצתם זכתה בבחירה הראשונה של הדראפט, רק שגרג אודן ינחת בשיקגו, בשארית האחרונה של הטרייד שהביא את קרי.

תחזית: החופש שהמאמן ייתן לשחקני הקו האחורי, והעובדה שלהבדיל מקודמו הוא לא ינסה לחבל במאמץ יעניקו לניקס כ-15 ניצחונות יותר מאשר בעונה שעברה (כלומר, קצת פחות מ-40). ייתכן שזה יספיק להדחה מהירה בסיבוב הראשון של הפלייאוף, אבל לא יותר. איזיאה יפוטר ב-19 באפריל, יום אחד לאחר סיום העונה.