בסיום משחק הניצחון של בני יהודה נגד הפועל רמת גן אמר מאמן המפסידים יובל נעים ש"במחצית השנייה בני יהודה לא יצרה אף מצב, ואנחנו מנגד הגענו לשלושה-ארבעה מצבים. אבל זה ההבדל בינינו לבין קבוצה שיש לה את גלבאן ועטר בחלק הקדמי". נעים היטיב לבטא את מה שכמעט כל המאמנים חושבים לפני וגם אחרי משחק נגד בני יהודה. הקשר הארגנטינאי פדרו גלבאן והחלוץ אלירן עטר הפכו כבר מהעונה שעברה להיות האסים הבולטים של הזהובים, וכשאתה פותח משחק פוקר עם זוג אס ביד, כנראה שרק דברים טובים יקרו לך בהמשך.
אבל יש גם כאלה שרואים בכך בעיה, וסבורים שבני יהודה יותר מדי תלויה בשניים שכבשו 7 מתוך 12 שעריה (לא כולל את הניצחון הטכני על אשדוד). מדובר בכלים איכותיים, אבל בשני הכלים האיכותיים היחידים שיש לבני יהודה בחלק הקדמי. כשהם לא בכושר, בני יהודה אפורה מדי ולא חזקה מספיק, וכשהיא צריכה לנצח קבוצה מסדר הגודל של הפועל תל אביב, העומק הזה חיוני.
"אני ממש לא חושב כך", סבור המאמן גיא לוזון. "אני חושב שאנחנו תלויים בעיקר במשחק הקבוצתי שלנו, ובמסגרת המשחק הקבוצתי אז באופן טבעי השחקנים הקדמיים באים לידי ביטוי מבחינת הבקעת שערים. היו מספיק משחקים שבהם הצמד הזה היה טוב וניצחנו והיו משחקים שהם היו פחות טובים ועדיין ניצחנו. באופן טבעי הם המוציאים לפועל כי זה התפקיד שלהם. הקבוצה היא זו שיוצרת עבורם את המצבים ומגנה בצורה טובה. המשחק שלנו לא תלוי על שחקן זה או אחר, אלא אך ורק על המשחק הקבוצתי, וזה מתבטא גם במשחק ההגנה שלנו. אם לא כולם היו נוטלים חלק במשחק ההגנתי שלנו, לא היינו מצליחים להגיע למאזן של ספיגת חמישה שערים בלבד בליגה, ולפדרו ואלירן יש חלק נכבד בכך".
האם לוזון צודק? הנה כמה סיבות למה בני יהודה אכן יותר מדי תלויה בעטר וגלבאן, ולמה לא.
למה כן: גלבאן 2009/10 הוא כמו יבואה 2008/9
המאזן של פדרו גלבאן - חמישה שערים ובישול בליגה, בנוסף לשלושה שערים ושני בישולים במוקדמות הליגה האירופאית מזכיר במידה רבה את המאזן של סמואל יבואה בהפועל תל אביב של תחילת ואמצע העונה שעברה. הרבה מעל כולם, גלבאן הוא ההבדל בין ניצחון של בני יהודה לתיקו. יתרה מזאת, גלבאן פורח בעיקר במשחקי הבית בבלומפילד. שבעה מתוך שמונת השערים שלו נכבשו לעיני הקהל הביתי בבלומפילד, כאשר במשחקי החוץ הוא כמעט ואינו מורגש. בשני משחקי החוץ של הקבוצה נגד בית"ר ירושלים בטדי וגם מול הפועל עכו בחוץ, לא היטיב גלבאן לשחק והדבר פגע באופן ישיר במשחקה של בני יהודה. בטדי זה הסתיים בהפסד, ובעכו הצליח לירוי צעירי להציל את הקבוצה עם שער שוויון סמוך לסיום המשחק. המשמעות: אם גלבאן יופיע למשחק מול הפועל תל אביב, לכתומים יהיה מה למכור. אם לא, בני יהודה תצטרך לשלוף שפן חדש.
למה כן תסתכלו על משה ביטון
חוץ מאלירן עטר, לבני יהודה יש עוד שני חלוצים טבעיים - משה ביטון ועומר רפס. רפס בקושי משחק וביטון עדיין קפוא עם שער אחד בלבד מול הפועל חיפה. באותו משחק העלה אלירן עטר את הזהובים ליתרון של 0:1 והמנכ"ל משה דמאיו נשמע אומר: "עכשיו רק צריך שמשה ביטון יכבוש. הלוואי שייתן גול, הוא חייב לסיים את המשחק הזה עם שער". המאמן נתן אשראי לחלוץ המחמיצן, לא החליף אותו וביטון גמל לו בשער. השמחה שהייתה על ספסל בני יהודה אחרי שביטון כבש הייתה עצומה. מאוחר יותר התברר שזו הייתה שמחה מוקדמת.
המסקנה: לבני יהודה יש רק חלוץ אחד, וכשהוא על מגרש, גם אם לא בכושר שיא, הקבוצה רגועה ובטוחה בעצמה. קוראים לו אלירן עטר, נגיע אליו בהמשך. אם נוריד את שבעת השערים להם אחראיים עטר וגלבאן נמצא עוד חמישה שחקנים עם שער אחד בלבד לכל אחד: לירוי צעירי, עומרי אפק, ג'ורג' אמסיס, לירן כהן ומשה ביטון. בצוות המקצועי משוועים לתרומה גדולה יותר מחוליית הקישור של הקבוצה ואם לוקחים בחשבון, שהקפטן אסי בלדוט עדיין לא כבש העונה, כמו גם מהראן ראדי וסיניסיה ליניץ' הקרואטי שדי מאכזב עד כה, נבין עד כמה מכרעת תרומתם של עטר וגלבאן.
למה לא תסתכלו על אלירן עטר
אם ניתן ציון לעטר עד כה העונה, אז אפשר לומר שהוא בסדר, לא יותר מזה. הוא עדיין לא יציב, ובעיקר לא ממשיך בקו העלייה של העונה הקודמת. ציפו ממנו להתקדמות גדולה יותר. זה לא סוד שעטר זכה מתחילת העונה לחיזורים מאסיביים מכיוון האלופה מכבי חיפה. מקורביו מספרים כי גורמים שונים מהאלופה פנו מספר רב של פעמים גם לסוכניו וגם למשפחתו של החלוץ, ובנוסף שלחו איתותים כאלה ואחרים לראשי בני יהודה בניסיון להביא אותו לקרית אליעזר כבר במועד ההעברות הקרוב בינואר. בבני יהודה מספרים שעטר די התפתה להצעה לעבור בינואר לחיפה וכמובן לשדרוג משמעותי בשכר.
מעבר לחיזורים של חיפה, אפשר להוסיף עוד סיבות ליכולת של עטר שסיפקה רק שני שערים: עצבנות יתר במשחקים מסוימים, פציעה טורדנית בשרירי הבטן והמפשעה. המאמן גיא לוזון מנסה לשמור בכל דרך על האס שלו, ולעתים הוא נאלץ להפסיק סט בעיטות של עטר לשער באימונים כדי לא להחמיר את פציעתו. אם כבר, כאשר אומרים שבני יהודה תלויה בעטר וגלבאן, עדיף לדייק ולומר שהקבוצה בעיקר נסמכת על הארגנטיני. וזה, אחרי שתקראו את הסעיף הבא, טיעון חלש יותר.
למה לא תסתכלו על ההגנה
מאוד קל לחפש כוכבים בהתקפה, אבל בבני יהודה של העונה זו תהיה טעות: אם כבר, הקבוצה הזו תלויה בהגנה שלה, שספגה הכי מעט שערים בליגה. גם במוקדמות הליגה האירופאית ספגו הזהובים שני שערים בלבד בשמונה משחקים, כאשר רק איינדהובן ההולנדית הצליחה בשני ניצחונות של 0:1 בבית ובחוץ להכריע את החלק האחורי של הזהובים.
בגרות זו מילת המפתח, לצד מיומנות ורצינות. השוער הניגרי דלה איינוגבה כבר לא סופג שערים שטותיים; דין מורי הופך מצעיר מוכשר לעוגן מקצועי בוגר עם משחק גובה נהדר; איבן גארידו, שבעונה שעברה בעיקר חימם את הספסל, הפך אסרטיבי יותר, קולני יותר ומנהיג לכל דבר, כשתשלום שכר הלימוד מאחוריו והוא אף לומר עברית. מימינו עוז ראלי מחפה על מימדי גופו הקטנים בעזרת ורסטיליות מפתיעה, ומדהים כל פעם מחדש כשהוא מצליח להתמודד עם חלוצים מהירים וחסונים. יחד עם המהירות שלו על הקו, משחק הראש הנפלא והניתור הפנטסטי שהוא מציג, ראלי הוא אחד המגנים הימניים הכי טובים בליגת העל. בלי חוליית ההגנה הפורחת שלה, לא הייתם אומרים שבני יהודה תלויה בגלבאן ועטר. אלא שבני יהודה פשוט תלויה.
למה לא תסתכלו על הסגל
גיא לוזון הצהיר לא פעם שיש לו בקבוצה 14-15 שחקנים שביום נתון יכולים לפתוח בהרכב. בכל עמדה יש ללוזון לפחות שני שחקנים שמסוגלים להתחרות על גופיית ההרכב, מה שיוצר מצב בריא מאוד שאף שחקן, כולל צמד האסים עטר וגלבאן, לא בטוח ב-11 הפותחים. כמעט בכל שבוע פותח המאמן עם הרכב שונה, כאשר גם פציעות רבות שהיו נחלת הקבוצה מתחילת העונה לא משפיעות כמעט על היכולת. לטוב ולרע.
במשחק הקרוב, למשל, מול הפועל תל אביב, צפויים לשבת על הספסל איציק עזוז, אביב חדד, משה ביטון, לירן כהן, הקפטן אסי בלדוט וככל הנראה גם לירוי צעירי. אם ניקח בחשבון שגם שוער המשנה רן קדוש כבר הוכיח את יכולתו כששיחק בגביע הטוטו, נבין עד כמה עמוק הספסל של לוזון ומאפשר לו חופש תמרון במערך ובהרכב. עומק זה מוריד את התלות של הזהובים ביכולת של שחקן זה או אחר.