מחממים את הפרקט: בוסטון סלטיקס

הבוסטון סלטיקס היא הקבוצה עם מספר האליפויות הגבוה ביותר ב-NBA. אבל הטבעת האחרונה מבין 16 נלקחה רק ב-1986, ומאז לא חזרו הסלטיקס לימי התהילה. כפי שזה נראה עכשיו, בעיר השעועית ימשיכו להסתפק בעדנה שמביאות קבוצות הפוטבול והבייסבול בשנים הקרובות.

מה הם עשו בעונה שעברה:

מזל, מזל שיש את הבית האטלנטי. ללא הנמושות הללו (ניו-יורק וטורונטו בראשן) בוסטון לא היתה מגיעה למאזן של 22:30 בתוך הבית בדרך למאזן כולל של 45 נצחונות. הקבוצה עברה תהפוכות לא מעטות במהלך העונה, כתוצאה מהמשכו של "הוריקן דני": אנטואן ווקר הוחזר באמצע העונה, פייטון נשלח והוחזר לאחר חודש, וולש נשלח לארוז, ובסך הכל הקבוצה זכתה באטלנטי (בחסד) והפסידה לקבוצה הבינונית והחבוטה מאינדיאנה בשבעה משחקים, למרות הביתיות.

באו:

ג'ראלד גרין (דראפט), בריאן סקלאבריני (ניו ג'רזי), ראין גומז (דראפט), דן דיקאו (הורנטס), קרטיס בורצ'רדט (יוטה), וויל ביינום (דראפט)

הלכו:

אנטואן ווקר וגארי פייטון (מיאמי)

חמישייה: דלונטה ווסט, פול פירס, בריאן סקלברייני, אל ג'פרסון, מארק בלאונט

ספסל: ריקי דיוויס, רייף לאפרנץ, קדריק פרקינס, טוני אלן, מרכוס בנקס, ג'ראלד גרין, דן דיקאו, ראין גומז, קרטיס בורצ'רדט, וויל ביינום, ג'אסטין ריד

מאמן: גלן "דוק" ריברס

בפעם השלישית ברציפות בוחרת בוסטון תיכוניסט בדראפט בסיבוב הראשון. אז לפני שנתיים זה היה קדריק פרקינס (שבינתיים לא תרם דבר), בשנה שעברה היה זה אל ג'פרסון (אנטואן ווקר משודרג– מי שקולע בתיכון 62 נקודות במשחק אחד לא יכול להיות רע) והעונה ג'ראלד גרין: לפי התחזיות מדובר במקגריידי הבא, רק מוזר שהוא נפל עד מקום 18 בדראפט. נכון שפול פירס הידרדר בזמנו עד המקום העשירי, ונכון שג'ורדן נבחר שלישי (אחרי סם בואי) אבל הנפילה של גרין מעוררת תהיות וחשדות.

אז הקיץ נשלחו אנטואן ווקר ופייטון לבית האבות במיאמי (ואף מילה על גלקטיקוס), ומשם הגיעו שמות מוזרים כמו קינטל וודס הפרחח (שכבר שוחרר), קרטיס בורצ'רדט הגמור ועוד סנטר ספרדי שקולע 7 נקודות באיטליה (אלברט מיראלס, למי שבאמת מתעקש). ראו קברניטי הקבוצה את הסגל הצעיר, המוכשר, הזריז והנמוך ואמרו: "הממ, בשנה שעברה החתמנו את מארק בלאונט על 40 מליון ל-6 עונות והוא היה קטסטרופה. אנחנו צריכים איזה מישהו עם נוכחות בצבע". חיפשו חזק ומצאו את בריאן סקלאבריני, שחקן איטי מדי לעמדת הסמול פורוורד ורכרוכי מדי מכדי לשחק בפנים, שקולע 6.3, מוריד 3 ריבאונדים, ועולה 15 מיליון ל-4 עונות. שיחקו אותה. בקיץ הזה בלאונט טוען שעבד קשה, ובינתיים בבוסטון מרוצים ממנו ומתרגלים אותו בחמישייה הפותחת. נראה מה יהיה בהמשך.

בניגוד לדלילות בצבע (לאפרנץ, ג'פרסון וזהו בעצם), בחוץ דווקא יש לבוסטון הרבה כלי נשק, ובראשם פול פירס המוכשר אך הבעייתי. בעונה שעברה פירס היה ממורמר מהסגל הדליל והבעייתי. זהו המפתח הראשון: אם הקבוצה תתחבר בתחילת העונה, פירס ייתן הכל. אם הקבוצה תישחט בערבים הראשונים, פירס יתחיל לנסות להציל את המולדת, ובמקביל להתמרמר ולבקש טרייד. ריקי דייויס יעלה מהספסל, אבל יהיה ספק הנקודות השני. עד כה הכל ורוד, כשפירס אומר את כל הדברים הנכונים, עובד חזק במחנה האימונים ומצהיר על נאמנותו למועדון ועל רצונו לפרוש בירוק, לאור כל השמועות שצצות עליו בחודשים האחרונים ששולחות אותו לכל רחבי תבל בטריידים כאלו או אחרים.

המפתח השני נמצא בידיו של המאמן ריברס, שידוע בטיפוח צעירים. בבוסטון העונה יש 11 שחקנים עם פחות משלוש עונות בליגה. אם "דוק" ישכיל לשלב את ג'פרסון, ווסט, אלן וגרין והם יממשו את הפוטנציאל הטמון בהם, פרויקט הבנייה מחדש של איינג' עשוי להתברר כהצלחה.

המפתח השלישי, ואולי החשוב ביותר, הוא עמדת הרכז. בחודש שפייטון חיפש קבוצה, התבלט דלונטה ווסט, פוינט צנום ואנרגטי. באותה מידה בלט ווסט בחוסר יכולתו להישאר בריא לאורך יותר מ-5 משחקים ברצף. בדיוק בשביל זה הביאו את דן דיקאו, פצצת אנרגיה קטנה, שהושווה לג'ון סטוקטון. אם הצמד הזה יתפקד, אולי בוסטון תצליח מוקדם מהצפוי.

בטח רציתם לדעת ש:

פול פירס הוא אחד השחקנים העמידים היותר בליגה. הוא החמיץ רק 5 משחקים ב-5 עונות, כולל העונה שחודשיים לפניה הוא נדקר 3 פעמים בחזהו וצווארו. יתר על כן, פירס העמיד 21.5 נקודות, 6.4 ריבאונדים, 3 אסיסטים וחטיפה וחצי לפחות בכל אחת מהעונות בליגה.

מטרות:

צבירת ניסיון. פלייאוף יהיה נחמד. לעבור את ה-38 נצחונות גם יהיה נחמד, אל בוסטון רוצה בעיקר להתחבר ולהגיע הביתה בשלום. יש לקבוצה מספיק כישורים ויכולת בכדי להגיע לפלייאוף השנה (ממקומות 7-8). הכי חשוב הוא שבסוף העונה ג'פרסון יהיה טוב יותר משהוא היה בתחילת העונה, כי הוא אמור להיות הפרנצ'ייז פלייר העתידי.

תסריט אופטימי:

הרבה run-and-gun, פירס מרוצה, ג'פרסון מתפוצץ, לאפרנץ שוכח מהפציעות, בלאונט משחק כמו לפני החוזה, וגרין מתגלה כעילוי כבר בעונתו הראשונה. 42-45 נצחונות וסיבוב ראשון בפלייאוף.

תסריט פסימי:

לאפרנץ נפצע, בלאונט לא רואה ממטר, ג'פרסון לא ממש את הפוטנציאל והירוקים נשחטים ערב אחר ערב, עד שפירס הולך בטרייד. לא משנה לאן. ניו אורלינס, טורונטו – הכל הולך.
30 ניצחונות והרבה הרבה כדורים בלוטרי של שנה הבאה.

גזר דין:

אין אוהד ירוק שלא קורא את הרשימה הזאת ומגלגל בעיניו בייאוש. עוד עונת בנייה של 35-38 משחקים, שתיתן הרבה נסיון לצעירים ? הרי זה מה שהיה בעונה שעברה. אולי העונה תשים בוסטון גג על היסודות, ותצא לדרך חדשה.